בלוג

ילדותו המוקדמת ברמות השבים, מאוחר יותר למד 4 שנים בבית הספר הישראלי בפריז.

כשחזר ארצה למד בבית הספר ע”ש ברל כצנלסון בכפר סבא, במקביל עבד אחר הצהרים אצל רופא וטרינר, חלם על לימודים וטרינריים בתום שירותו הצבאי.

התגייס לחיל הנדסה. לאחר שסיים קורס קצינים, התנדב ליחידה לסילוק פצצות.

סיפרה האם:

איתי,

ב- 2.8.1983 אתה מתגייס לצה”ל. בבקו”ם מתברר שמציעים לך קורס חובלים. חתמת על סירוב והתלבטת בין חיל ההנדסה ונ.מ. (זה מה שהוצע) ולאחר שהחלטת, במשך 25 החודשים בהם שרתת בצה”ל, לא שמענו אותך אף פעם אחת מתלונן. לא על מחסור, לא על קושי ולא על עלבון.

אתה – שהיית ילד כל כך מפונק ורגיש, אתה – שהיית ילד של פרחים וציפורים, שאתה והצבא היו שני מושגים שלא התקשרו בדמיוננו ביחד, אתה שתמיד היית מאחר לאן שהוא, אתה- שתמיד היית שוכח משהו קטן. איזו הפתעה!

תמיד חיוך, תמיד “יהיה בסדר”, תמיד “אין דבר”. גדל לעיננו ממש, ברוח ובגוף. והנה בסיס טירונים שנגמר בהצטיינות, מכאן מסלול מתבקש עד לקצונה. והאימונים כנראה קשים ומפרכים (לפי הידיים והרגליים הפצועות) אבל מפיך זה נשמע יותר כקייטנה מאשר

צבא. אתה “מקפיד” להגיע כמה שיותר הביתה ולשם כך מוכן לסחוב אלונקות ואנשים ומה לא. ואתה גדל ומחבק את העולם, אוהב אותו והוא אוהב אותך והכל בחיוך ובטוב.

היית גאה שיצרפו אותך ליחידה לסילוק פצצות. אפילו לא התייעצת, הודעת וזהו. כי היה ברור לך שנסכים שתתנדב.

ב- 7 החודשים האחרונים ממש פרחת, היית כמעט כל יום בבית ואהבת את היחס”פ (יחידה לסילוק פצצות). בילית בלי סוף בסופי שבוע ואפילו כבר חלמת על לימודי איטלקית (במקרה שתחליט ללמוד באיטליה).

יומיים לפני שיצאת שאלתי: אם זה מסוכן? התשובה: “אנחנו מקצועיים, לנו זה לא יקרה” ……

בוודאי שבחיוך ובאופטימיות ופנים לעתיד נעלמת בשנייה. וחיינו עמדו מלכת…….             ב- 3.9.1985.