נדב רוטנברג ז"ל

נדב בן יהודית ודרור רוטנברג, אח לנעמה, ארז ואלון.  

נולד ב-י’ סיוון תש”נ, 3 ביוני 1990 ברמות השבים

נפל ב- ג’ שבט תשע”ה, 7 בינואר 2011, בקרב נגד מחבלים ברצועת עזה

נקבר ברמות השבים

קורות חייו

כתבה אמו:

נדב נולד ברמות השבים ב-י’ בסיוון תש”נ, 3 ליוני 1990, ליהודית ודרור והשלישי מבין ארבעת אחיו. נעמה ארז נדב ואלון.

לשמו הפרטי נוסף גם השם עודד על שם אחיו של דרור שנהרג בגיל 4 בתאונת דרכים.

נדב היה תינוק סקרן וזריז מאוד. בגיל 10 חודשים כבר הלך בבטחה. הוא התחנך בגן “חבצלת” ובגן של רמות השבים. למד בבית הספר על שם אהרונוביץ  והיה פעיל במועצת תלמידים. הוא התעניין בילדותו גם באומנות הציור והפיסול, השתתף בחוג של אורית וטליה ברמות השבים ובהמשך עזר למורה לאומנות לאצור תערוכות.

נדב היה חרוץ מילדות. מגיל 6 עבד אצל יורם ויינמן ז”ל בחקלאות והיה מלא סיפוק מהכסף שהרוויח. את יורם הוא ליווה עד יום גיוסו.

נדב עבד  גם בגינון ובשמירה על ילדים ופתח לעצמו חשבון בנק כבר בגיל 12. תמיד היה לו כסף והילווה בשעת הצורך לבני המשפחה. הוא היה עצמאי מאוד וידע תמיד מה הוא רוצה.  

הוא אהב מאוד משחקי הרכבה ונהג לבנות מבנים ומערכות משוכללות מלגו.

הוא היה החבר הכי טוב של האחים שלו. שקשורים אליו בנפש. הם התאמנו יחד בטקוונדו. יצאו לטיולי אופניים. שיחקו בחצר ולא חסכו ברעש למשפחה ולשכנים. נדב יצר את שמחת החיים בבית ואצל החברים שלו.

לנדב היה חוש הומר מיוחד ויכולת לבצע חיקויים והפליא גם בשירה עם סלסולים מזרחיים.

נדב התאמן בילדותו בכדורגל ובאומנות הלחימה ‘טקוונדו’. בגיל ההתבגרות במקביל לתעלולי מתבגרים הקפיד במיוחד על קידומו ב’טקוונדו’, היה חבר נבחרת ישראל בטקוונדו. בעל חגורה שחורה והגיע לתואר אלוף ישראל בשנת  2005 וסגן אלוף ישראל ב – 2008. נדב המשיך להתאמן בטקוונדו בכל חופשה שקיבל בצבא.

נדב סיים את תיכון ‘הרצוג’ בכפר סבא והרחיב את לימודי הגיאוגרפיה וההיסטוריה.

לימודי ההיסטוריה היו אהובים עליו במיוחד והוא נהג לחקור אירועים היסטוריים והכיר את מנהיגי ישראל מבלי שלמד על כך בבית הספר.

נדב התנדב לצנחנים בעקבות אבא שלו ששרת בסיירת הצנחנים ואותו העריך מאוד. לפני גיוסו נהג לרוץ ולהתאמן ברחובות רמות השבים ובשדות.

לפני גיוסו עוד הספיק לצאת לטיול קצר בטורקיה עם חבריו הטובים.

נדב נפצע בגיבוש לסיירת הצנחנים והוצב בגדוד 202.  מיד הבחינו בכישוריו. בראשית הטירונות נדב קיבל תעודת הצטיינות על פעילות בשטח וזכה לחופשת שבת מיוחדת.

כישורי הספורט, כוחו הגופני  ומהירות הריצה שלו בלטו במיוחד והוא יצא למחנה אימונים והשתתף במרוץ צה”ל בו זכו הצנחנים במקום ראשון.

בסוף המסלול להכשרת לוחמים קיבל אות הצטיינות וזכה לעיטור מוזהב של לוחם צנחנים.

נדב היה לוחם מורעל. יצא לקורס צ’ופר בווינגיט. המשיך לקורס מפקדי כיתות וסיים אותו בהצטיינות.

הוא נלחם לחזור לגדוד ולא להישאר בתפקיד הדרכה . הוא אמר שהתגייס להיות לוחם בצה”ל ולא זה שמדריך מדריכי לוחמים.

נדב שבר את רגלו בצניחת לילה ולמרות הכאב והיותו בודד בשטח לא ביקש סיוע והלך עד נקודת המפגש עם כל הציוד.

הפציעה גזלה חודשיים וחצי של החלמה בהם התייסר על כך שלא התמנה לתפקיד מפקד מחלקה ושאינו נמצא עם חבריו בגזרת עזה.

תקופה זו הייתה היפה מכולם למשפחה. תקופה בה הוא ואחיו בילו יחדיו והשמחה בבית הייתה גדולה.

בתקופה זו נדב בנה בחצר ביתו לול לתרנגולות אבל לא זכה למלא אותו בתרנגולות.

לאחר שיקום קצר חזר לגדוד שחיכה שלו בסמוך לקיבוץ כיסופים, על גבול רצועת עזה. נדב לא הציג למפקדיו את החלטת הרופאים להציבו ל-45 יום לתפקיד מנהלי. אמו חששה שישבור שוב את רגלו ויודח,  נדב אמר לה :” אני רוצה להיות ראשון עם המפקד שלי ולהרוג מחבלים. לזה התגייסתי”.

לחבריו אמר שיש לו כוונות להתקדם בצבא ולצאת לקורס קצינים. הם סיפרו על נדיבותו ועל העזרה הרבה לחבריו באימונים ובפעילות המבצעית ובעיקר על שימחת החיים שהייתה חלק בולט באישיותו.

ביום ששי ה-7 בינואר 2011, ביום חורף קר וגשום, שלושה שבועות בלבד לאחר חזרתו לגדוד  הוקפץ עם חשיכה יחד עם חבריו לכיתת הכוננות מאחר ומחבלים התקרבו לגדר המערכת להניח מטען  באזור נירים. נדב התעקש עם מפקדו להישאר בקו הקדמי וביקש מחברו שיחד יתקדמו “לתת אש עם הצלפים”. נדב לא הספיק כי נפגע פצעי מוות מרסיסי פצצת מרגמה צה”לית, שנורתה  בשגגה בידי חבריו לגדוד ממחלקת המרגמות. בתקרית זו נפצע קשה מפקדו .

נדב אהב את החיים ואת הצבא. רצה להילחם ולא למות. היו לו הרבה חלומות להגשים. הוא הבטיח לאחותו נעמה בעלת כישורי האפייה, שינהלו יחד את המאפייה שיפתחו לאחר שחרורו.

נדב אמר לחבריו שאינו מוותר על קורס קצינים. סיפר שלאחר שחרורו יש לו שתי שאיפות. ללכת את שביל ישראל ולעבור לגור יחד עם חברתו האהובה טל.

כל מה שנותר למשפחה וגם לחבריו אלו תמונות רבות אותן נהג נדב לצלם. זיכרונות של ילדות ובגרות מלאת הרפתקאות שפעם היו מלאי שמחה עם ציפייה לעתיד מלא בתכניות והיום הפכו לזיכרון כואב, לגעגועים מלאי יגון על חיים יפים שאבדו .

לאחר נפילתו של נדב נעמה אחותו, הוציאה ספר ילדים לזכרו בשנת 2015 בשם “אח שלי גיבור”. נעמה, שסיימה את לימודיה התיכוניים במגמה ספרותית, בתיכון ‘רבין’ בכפר סבא, כתבה לאחר שחרורה מהצבא, שני ספרי ילדים נוספים שטרם פורסמו.

הודות ליוזמתו של טלי ורדי, מפקדו של דרור, הוקם פרויקט הנצחה לנדב שכלל פתיחת מסלול שרות בצה”ל לנערים על הרצף האוטיסטי. בוגרי הקורסים השתלבו בהצלחה בתפקידים שונים בחיל המודיעין, ביניהם קריאת תצלומי אוויר ויכולותיהם הוכחו במבצע צוק איתן. טלי ממשיך לדחוף את הפרויקט ולנהל אותו עד היום.